<h1>שו"ת הרשב"א ח"ה סימן ר"נ</h1>
<h2>דף ו:</h2>
שאלת בית הכנסת שהיתה הקדש ואחר כך הסכימו הקהל להוציא אותו לחולין, הודיעני אם יש במקומות טענת חזקה או לא, ואם יש חזקה הודיעני אם החזקה היא כשאר החזקות. תשובה בית הכנסת שהיא של הקדש כגון שהקדישו הצבור להיותה בית הכנסת, אפילו כי לא החזיק באחד ממקומותיה שום אדם אלא זה בא ויושב כאן היום וחבירו יושב בו מחר וכן כל אחד בכל אשר בחרו, אם באו הקהל להוציאה לחולין ולמוכרה, אם של כפרים היא יכולים הרבים למוכרה ולקנות בדמיה דברים המקודשים יותר כמו שנז' דיניה בפרק בני העיר [מגילה כ"ה ע"ב], ואם מכרוה ז' טובי העיר הממונים פרנסים על ענייני הקהלות ומכרוהו במעמד אנשי העיר בתנאי שיקחו בדמיה אפילו שכר מותר וכמו שנזכר שם [כ"ו ע"א]. אבל אם בית הכנסת של כרכים היא שבאים שם אנשים מעלמא אי אפשר למוכרה לעולם, מפני שיד הכל שוה בה ואפילו הרחוקים יש להם חלק בה, ואין הקהל יכולים למכור מה שהוא לרבים (שאינו) [שאינם] מכלל קהלם אלא אם כן יש שם אדם חשוב כרב אשי דאתו כולי עלמא אדעתא דידיה ונעשה הוא אפוטרופוס לכל, וכדאמרינן התם [כ"ו ע"א] בית הכנסת לוקחים תיבה אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן לא שנו אלא בית הכנסת של כפרים אבל בשל כרכים כיון דמעלמא אתו הוייא דרבים ולא מצו מיזבני אמר רב אשי והאי כנישתא דמתא מחסייא אף על גב דמעלמא קאתו לה כיון דאדעתא דידי קאתו לה אי בעינא מזביננא לה. ואם יחיד הקדישה איפשר שאי אפשר לצבור למוכרה. ואפילו לכשתמצא לומר דאפשר להם למוכרה, הני מילי דוקא לדבר מצוה אבל לדבר הרשות לא, כענין שאמרו בפ"ק דערכין [ו' ע"ב] ישראל שהתנדב נר או מנורה לבית הכנסת.
